הגר"א מוילנא

“When one is always happy even if a disease threatens them, their happiness will cancel it.”

הגר"א מוילנא – ביוגרפיה קצרה

הרב אליהו בן שלמה זלמן (הגאון מוילנמא או הגר"א) נולד בסלץ (בלרוס היום) וגדל בוילנה, באימפריה הפולנית-ליטאית שעברה לידי פיקוחה של רוסיה בשנת 1768 ונפלה בשנת 1795. הגר"א נולד ביום הראשון של פסח תק"פ (1720) ונפטר ביום החמישי של חג הסוכות תקנ"ח (1797). הוא היה צאצא של ר' משה ריבק'ס מוילנא (1591  – 1671) בעל ספר באר הגולה על השלחן ערוך. הגר"א מכונה 'חסיד' עוד בחייו, תואר שיתכן והוא ירש מאבי סבו ר' אליהו חסיד. כבר בשנת 1799  פנקס הקהילה של וילנא מכנה אותו כן.  התואר גאון מתכוון כנראה ללמדנותו  ו'חסיד' למידותיו.

הגר"א התחתן פעמיים. בפעם הראשונה לחנה בת יהודה לייב מקיידן  ולאחר מותה הוא התחתן עם האלמנה גיטל בת מאיר לונץ מחלם. לגאון היה חמש בנות ושלושה בנים, כולם, ככל הנראה מאשתו הראשונה. אלה ילדיו: בת (לא ידועה) נולדה 1741 ונפתרה 1756  לאחר אירוסה ולפני שנישאה, בת, חיינה 1748 – 1806, בת, פייסה בתיה, נולדה 1750, בת, (לא ידועה), נולדה 1752, בן, שלמה זלמן 1758- 1780, (נפטר בחיי הגר"א), בן, יהודה לייב 1764 – 1816, בן, אברהם 1765 – 1808, בת, טובה 1768 – 1812.

מעט ידוע על ילדותו של הגר"א. מספרים על ילד מחונן שלמד עם מורה רק עד גיל שש. בגיל שש וחצי נשא דרשה בבית הכנסת. בגיל תשע ידע היטיב את תנ"ך, משנה וגמרא ובגיל אחד עשרה למד את כל מסכת זבחים בליל שמחת תורה. טוענים כי בגיל 12 הוא ידע את החכמות הכלליות ובמיוחד אסטרונומיה (שהיה מכונה חכמת התכונה). הגאון לא היה רבה של וילנא אבל הוא זכה למלגה חודשית מן הקהילה. ראו בו תלמיד חכם  וגדול בתורה על כן תמכו בלימודו. דמי הקיום שלו היה מעט פחות משכרו של רב הקהילה. בנוסף הוא נתמך על ידי דוד אליהו בן צבי קרמר, אולי מתוך העזבון של ר' משה ריבקס שנוסד לתמוך בתלמידי חכמים. שאול שטפפר מתאר את מעמדו הכלכלי של הגאון כשייך למעמד ביניים. זה אינו עומד בסתירה לטענה שהגאון חי חיי סגפנות ופרישות.

הגר"א הסתגר בתוך ביתו. על פי בניו הוא סגר את וילונות הבית ביום כדי שלא יפריעו לו ללימודו. כל חיבוריו הוא כתב עד גיל ארבעים ולימד תלמידים רק בשבע עשרה השנים האחרונות של חייו. תלמידים אלה הם החלון העיקרי שלנו לדעת על דמותו של הגר"א והם שהחזיקו את כתביו יחד עם בני הגר"א. על פי בני הגר"א התלמידים הם: ר' חיים ממולוז'ין, ר' שלמה זלמן אחיו של ר' חיים,  ר' שלמה מוילקומיר, ר' סעדיה גיסו של ר' שלמה זלמן, ר' שלמה מטולטשין, ר' צבי הירש מסמיעטיץ, ר' שלמה ממוהליב, ר' בנימין ריבלעס, ר' מנחם מנדל משקלוב, ואחיו ר' שמחה בונים משקלוב.

 

אפשר להוסיף את בני הגר"א וגם ר' ישראל משקלוב שהיה במחיצתו של הגר"א בחצי השנה של חייו. משפחת ריבלין מוסיפים גם את ר' הלל ריבלין בנו של ר' בנימין ריבלעס. ויתכן להוסיף גם את ר' יעקב כהנא שהתחתן עם אחייניתו של הגר"א ועל פי המסורת ביקש שלא יכלל שמו ברשימת התלמידים. חבר טוב של הגר,א היה המגיד ר' יעקב מדובנה. עוד רבנים שהיו בקשר עם הגר"א: ר' מנשה מאיליא, ור' יעקב משה מסלונים נגד הגר"א שהחזיק בכל הכתבים לאחר מות אביו ר' אברהם.

הכתבים:

הגאון לא הוציא לאור שום חיבור בחייו. אף לא ברור אם כתב משהו בצורת חיבור כי אם כפרשנות. כתביו היו הערות ופרשנויות לספרות המקרא ולספרות חז"ל זה כולל פרשנות לספרי מקרא, תלמוד בבל וירושלמי, מדרש , שולחן ערוך (להראות את המקורות בספרות חז"ל). גם לספר הזוהר (שבעיניו היה חלק מספרות חז"ל).  יש מעט יוצאים מן הכלל. הוא כתב פירוש קצר למשנת חסידים של ר' עמנואל חי ריקי. יתכו שזה היה כדברי ויכוח כנגדו כיון שהגאון סובר כי הצמצום אינו כפשוטו ואילו ר' עמנואל חי ריקי חשב שכן. כמו כן הוא כתב ספר על טריגונומטריה ואסטרונומיה בשם איל משולש. יתכן שאלה היו הערות על סוגיות תלמודיות הקשורות לחישובים אלה. כאשר הלך הגר"א לעולמו, בית הדין של וילנא פחד שהכתבים יפלו לידיים לא נאמנות והוציא חרם בי"ג אדר תקנ"ט (1779) שאין להדפיס אלא שבעה חיבורים שהם: פירושו למשנה זרעים (נדפס 1779), הערות לירושלמי זרעים (נדפס 1922), פירוש על תיקוני זוהר (1867), פירוש על ספר יצירה (1806) פירוש לספרא דצניעותא (1820), ביאור להיכלות זוהר (1857), וביאור לרעיא מהימנא  (1810). כפי שאפשר לראות, מתוך שבעת החיבורים, ארבעה מהם היו בענייני קבלה. לא ברור אם מישהו לקח חרם זה ברצינות . הספר הראשון שנדפס היה דווקא ספר משלי עם ביאור הגר"א, שערך ר' מנחם מנדל משקךוב והוציאו לאור חצי שנה לאחר פטירת הגר"א.

הספר השני שנדפס היה הפירוש למשנה זרעים בשם שנות אליהו בשנת 1779. כאן הופיעו כמה הקדמות של בני הגר"א, ושל ר' חיים מוולוז'ין (שנכנס קרוב לסגירת הגליונות ונדפס רק בעותקים ספורים). הקדמה זו של ר' חיים היוותה הבסיס לתיאור הגר"א בידי התלמידים שכפי שהוכחתי במאמרי: "דמותו של הגר"א על פי ר' חיים מוולוז'ין", דעת 67 (תש"ע). רשימה מפורטת של ספרי הגר"א אפשר למצוא בעלית קיר של ר' יהושע העשל לוין, המונה 54 חיבורים. ר' שלמה מטולטשין מזכיר 70 חיבורי הגר"א על הכריכה של העתקתו של החיבור הדרת קודש. ר' ישראל משקלוב הזכיר למעלה משבעים חיבורים ור' אברהם בן הגר"א טוען שהיו שלושים פירושים רק על הזוהר.

מתוך 54 החיבורים היו שני סוגים: אלה שחוברו על ידי התלמידים על סמך דברי הגר"א ואלה שנערכו בידי התלמידים. לדוגמה: ספר שנות אליהו חובר בידי התלמידים ב 17 שנים אחרונות של חיי הגר"א. ספר אדרת אליהו הוא דוגמה נוספת של חיבור של התלמידים. לעומתם, דברי הגר"א בקבלה היו דבריו ורק נערכו בידי התלמידים, כגון תיקוני זוהר, יהל אור, פירוש על רעיאי מהימנא, ספרא דצניעותא וספר יצירה. נראה כי התלמידים היו זהירים יותר בכתבי הקבלה של הגר"א לשמר את הטקסט המקורי. במקרים מסוימים היו גם פירושים אותנטיים וגם ליקוטים בידי התלמידים שנשתרבבו, כגון בפירוש על שירי השירים.

הביאור לשלחן ערוך נוסד על כתבים שונים ונפלו בהם טעויות רבות לדברי המו"ל של אורח חיים עם ביאור הגר"א בהוצאת האחים ראם בוילנא. למזלנו קיימים כתבי יד רבים של העתקות של חיבורים אלה שיכולים לסייע לנו לדעת איך נוצרו החיבורים.

השפעה הסטורית:

הגר"א היה סגפן שסגר את עצמו בתוך ביתו וגר את תריסי חלונותיו ביום שלא יפריעו לו בלימודו. הוא ישן מעט ולא הסתכל חוץ לד' אמותיו, כדברי בניו בהקדמתם לאורח חיים.  נכדו ר' יעקב משה מסלונים מספר איך שלא ראה את סבו כשלוש שנים ולקח לגר"א ימים שלמים עד ששם לב שהוא נמצא בביתו. לאחר מכן שח איתו שיחה קצרה ואמר לו דבר תורה על הפסוק חנוך לנער על פי דרכו וחזר ללימודיו. כל זה על אף שאביו אברהם סיפר לו שהוא היה הנכד החביב ביותר עיני הגר"א. על אף הסתגרותו של הגר"א היו עניינים הסטורייים שהיה מעורב בהם.

הראשון היה המאבק עם חסידות הבעש"ט. הגר"א חתם על החרם הראשון כנגד החסידים בשנת   1772 וגם על החרם השני בשנת 1781. מעמדו של הגר"א כגדול בתורה העניק סמכות לחרם. גם אם לא שיחק תפקיד מרכזי בחרם במישור הפוליטי וחברתי, שמו בלבד העניק למאבק את הלגיטימיות שהיא היתה צריכה. הגר"א כתב גם על התנגדותו לחסידיות בשנת 1796. המכתב כתוב בצורה אזוטרית פענחתי עליו במאמר על הגר"א והחסידות שעתיד לראות אור ב'מחקרי ירושלים'. ההתנגדות  החריפה לחסידות דעכה במחצית הראשונה של המאה הי"ט גם אם הויכוח האידיאולוגי המשיך. כך מוצאים אנו תלמידים חסידיים בישיבת וולוז'ין עוד בתקופת של ר' חיים.

השני: רוב תלמידי הגר"א שהיו עדיין בחיים בשנת 1808 עלו ארצה יחד עם מאות עולים נוספים שעלו אחריהם. התמיכה הכספית הגיעה בזכות יגיעתו של ר' חיים מוולוז'ין. ר' מנחם מנדל משקלוב עמד בראש הקבוצה שהתיישבה בירושלים וכמה שנים לאחר מכן עלה ר' ישראל משקלוב והתיישב בצפת. יש עדיין ויכוח בין החוקרים על טיב עליה זו אבל הדעה הרווחת היום היא שעליה זו היתה עם מגמה התיישבותית ומשיחית והיתה בהשראתו של הגר"א.

השליש: עולם הישיבות ולימוד התורה. מרדכי וילנסקי כתב שהבעש"ט השאיר אחריו תלמידים והגר"א השאיר אחריו ספרים.  נראה לי כי שני הדברים אינם נכונים. הגר"א לא כתב שום ספר אלא רק הערות ופירושים אבל בשבע עשרה שנים האחרונות שלו הוא כן לימד תלמידים. תלמידים אלה סללו את הדרך להתחדשות של עולם הישיבות במאה הי"ט, במיוחד ר' חיים מוולוז'ין שלקח על עצמו תפקיד זה בהיותו תלמיד הגר"א שכפי שכתב בייסוד הישיבה. כל הישיבות בליטא שבאו לאחר ייסוד ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ניסו לחקותו.

הרביעי: לימוד התורה בכל גווניו. חוץ מהדגשת לימוד התורה ומרכזיותו בישיבת וולוז'ין ובנותיה בני ותלמידי הגר"א פרסמו ספרים וגם כתבו ספרים בהלכה וקבלה. בכתביו ההלכתיים של הגר"א הוא ניסה לחזור למקור דברי ההלכה בתלמוד. הוא התרחק מפלפול והדגיש כי לימוד התורה היא לימוד אליבא דהלכתא.  אף שזו היתה דעתו של הגר"א ור' חיים קשה היה לשרש את לימוד הפלפול מן הישיבות. הגר"א ור'חיים הדגישו את לימוד הראשונים, במיוחד הרא"ש והרי"ף ומיעטו בעיון בדברי האחרונים. בנוסף, הגר"א התעניין בלימוד החכמות הכלליות במיוחד במקום שזה טרם לידיעת התורה וסוגיות התלמוד. את זה אפשר לראות לא רק בספרו של הגר"א איל משולש אבל גם בספר הברית של ר' פנחס אליהו הורביץ  מוילנא, מקורב הגר"א, ספר בעברית שכלל מידע רב על עולם הטבע, וגם מהקדמתו של ר' ברוך שיק משקלוב לספר אוקלידוס בתרגום לשפה העברית משנת תק"מ.  הגר"א התעניין גם בהיסטוריה יהודית וכתב הערות של סדר עולם רבה. יש לו חיבור על דקדוק עברי ופרושים לתנ"ך. הגר"א , ר' חיים ור' מנחם מנדל, עסקו בלימוד קבלה וראו בלימוד זה נשמתה של התורה. הם גם פיתחו רעיונות ושיטות קבליות חדשות עליהם עמדתי במאמרי : "קבלת ליטא כזרם עצמאי במחקר הקבלה".  באומרי קבלת ליטא, כוונתי לאלה שהושפעו מן התורה הקבלית של הגר"א ותלמידיו וצעדו בעקבותיהם. מדובר ברבנים שחיו בליטא וסביבותיה. ההתעניינות היתה בעיקר בקבלה תיאוסופית מכיון שהגר"א (על פי ר' חיים) ור' חיים, התנגדו לקבלה אקסטטית ולניסיון להשיג גילויים. זו היתה גם סיבה נוספת להתנגדותו לחסידות. במחצית השנייה של המאה הי"ט דעך לימוד הקבלה בליטא ובלרוס כפי שכתב ר' שלמה אלישוב, אבל תמיד היו יחידי סגולה שהמשיכו את הלימוד.

(מקורות: ר' שוח"ט, עולם נסתר בממדי הזמן, תורה הגאולה של הגר"א מילנא, רמת גן 2008, שאול שטמפפר, הגר"א מוילנא והדפוס, מאמר באנגלית בתוך: הגר"א ובית מדרשו , רמת גן 2003, ר' שוחY", "דמותו של הגר"א על פי ר' חיים מוולוזין", דעת 67 (2009), ר' שוח"ט, "מקומם של כתבי היד בחקר הגותו של הגר"א מוילנא"  , מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כה, תשע"ח).

סגירת תפריט